Save Hakatze from a terrible conceptual change

עצומה זו נכתבה למפקד גל"צ, כנגד ההחלטה התמוהה וחסרת התכלית של גלגלצ, לצמצם את תכניתו של אייל פרידמן (קוואמי) "הקצה" לכדי יום אחד בשבוע ללא מוזיקה ישראלית.
זאת, בתחנה המושמעת ביותר בישראל כיום, שאינה גוף פרטי כי אם שייכת למדינה ולאזרחיה הממנים את משכורות מקבלי החלטה זו.
בתחנה הציבורית הזו, כהחלטת קונספט רבת שנים שמלכתחילה נודף ממנה ריח רע , מושמעים רק להיטים ישראלים עכשווים וישנים, פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם, עד למצב של שטיפת מוח. התפיסה הנובעת מכך היא ש'אם אתה לא שם, אתה באמת לא קיים, לך תעשה משהו אחר שהוא לא מוזיקה'. אמנים שלא נכנסים לרשימות הפלייליסט חסרות הרחמים הללו, יכולים לחלום על מכירה של מעל 1000 עותקים מהאלבומים שלהם.

התכנית היחידה שאיפשרה ביטוי לאמני שוליים, מצומצת ליום אחד בשבוע, ועל עורכה ומגישה, אייל פרידמן, נאסר לשדר מוזיקה ישראלית.
כיום, ברדיו המושמע ביותר בישראל, אין מקום לאמני שוליים. אין מקום לאמנים שאינם ממחזרים נוסחאות פופ שכתבו אלף פעמים בעבר, אין מקום ליצירה מקורית, אישית, אמינה, חוקרת.

על ידי גיבוש עמדה זו, מצמיחה גלגלצ דור חדש של צעירים, הסבור כי 'היה לי חבר, היה לי אח' הוא שיר של 'הגיטריסט ההוא מהתכנית של דודו טופז', הסבור כי 'שדות של אירוסין' הושר במקור עם סלסול פאתוסי, הסבור כי 'בלי לומר מילה' הוא שיר של מערכת יחסים מקרית בין גבר לאישה, ללא כל סיפור המעטפת.

על ידי גיבוש עמדה זו, תומכת גלגלצ בנוער שלא מחזיק ספר, שלא ראה הצגה מימיו, שמחפש בידור זול, מהיר, שלא ייאלץ להפעיל מעל שני גלגלי מוח.

מלכתחילה, גלגלצ היא נזק תרבותי ממדרגה ראשונה.
ואז הם באים וחורצים את דין התחנה הזו סופית. אין מקום ליצירה ישראלית מקורית ברדיו המושמע ביותר בישראל. מוזיקאים - רדו למחתרת.

עצומה זו נועדה לעורר מודעות לנושא גלגלצ בכלל וקוואמי בפרט.
מצורף בזאת מכתב למפקד גלגלצ בנושא זה. חתמו על העצומה, כי קולכם חשוב וקריטי.
וכמובן, הרגישו חופשי להעביר את העצומה הלאה, למי שאכפת לו.

                                                                                  4.5.2006

לכבוד :
מפקד גלי צה"ל.



הנדון : השינויים הצפויים בלוח משדרי גלגל"צ


א.נ.

שמי יאיר יונה, אני עומד בראש חברת התקליטים Earsay מבית חנות התקליטים 'האוזן השלישית' בת"א.
החנות, הקיימת כבר כ-18 שנים, חרטה על דגלה את קידום המוזיקה השונה, האלטרנטיבית, לסוגיה שונים ושמה יצא כמתמחה במוזיקה זו (מג'אז ורוק, דרך מוזיקה שחורה, אקספירמנטלית, פסיכדליה ועוד).
האוזן השלישית הקימה לעצמה חברת תקליטים קטנה ששמה Earsay, שמטרתה היא להמשיך את הקו האידיאולוגי של החנות, ולהוציא לאור מוזיקה שונה, שלא תלקח תחת חסותן של חברות התקליטים הגדולות, מסיבות שונות (כמו העדר הפוטנציאל המסחרי העצום, חוסר פתיחות ברמה זו או אחרת, חוסר התאמה מוזיקלית לאלבומי העבר של החברה וכיו"ב).
כל מטרתה של Earsay היא לתת חשיפה ובמה לאמנים, והרצון לעשות שינוי. אנחנו לא חושבים שנוכל להציל את העולם או אפילו את המדינה, אבל אנחנו כן חושבים שנוכל לעניין את המפה המוזיקלית והתרבותית, שלפי ראות עינינו, היא היא אחד האלמנטים המרכזיים לחברה בריאה יותר.

האופציות העומדות בפני האמנים שלנו, בכל הקשור לחשיפה לקהל גדול יותר מחוג המשפחה והחברים הן לא גדולות. במצב שוק המוזיקה האלטרנטיבית היום, לכולם ברור כי האמנים צריכים לעבוד בהרבה עבודות אחרות שאינן קשורות למוזיקה כדי לקדם את היצירה שלהם, ואני לא מתכוון אך ורק לעבודות יומיומיות להכנסת משכורת, אלא על כל האלמנטים הכרוכים ליח"צ ופרסום.
כך יוצא, שכל מוזיקאי היום חייב שליטה מסוימת בתוכנות לעריכה גרפית (כדי שיוכל לעצב פלייארים לעצמו, באם ידו אינה משגת לתשלום לגרפיקאי), בתוכנות לעריכת אתרי אינטרנט (כדי שכרטיס הביקור הווירטואלי שלו ייראה טוב יותר). כמו כן חייב המוזיקאי היום להיות בעל קשרים טובים יותר עם בעלי המועדונים כדי לקבל ימי הופעות טובים יותר, לדעת ממי אפשר להשכיר ציוד להופעות, לדעת לעבוד מול בית דפוס, לדעת הכנע להימנע מתליית מודעות להופעות כדי לא להיקנס ע"י העירייה ועוד מגוון תכונות אופי ויכולת המשמשות את המוזיקאי שרוצה שקולו יישמע ומכירות האלבום שלו יטפסו ויגרדו את קצה 1000 העותקים.

אם שפר מזלו של האמן והוא חתום בחברת תקליטים קטנה שיש לה הפצה מסודרת, הוא זוכה לראות את עותקי אלבומו ברשת חנויות טאוור, רשת צליל, ובחנויות הקטנות בכל הארץ. אם החליט האמן להוציא את אלבומו בחברת תקליטים קטנה ללא הפצה מסודרת, יש בד"כ 4-5 מרכזים בהם ניתן לקנות את הדיסק, וכך יוצא שתושבי קרית שמונה למשל, או דימונה, או חדרה, אלא אם יכתתו רגליהם לחנויות הרחוקות עשרות קילומטרים מהם, לא יזכו להנות מהמוזיקה הזו.

כאן, נכנס כלי הפרסום הגדול ביותר בעולם המדיה – הרדיו.
גם אחרי 2 חברות כבלים, ערוצים מסחריים, עיתונים ומגזינים שונים ואתרי אינטרנט, ידוע שהפרסום ברדיו עובד. זו לא סיסמא שלנו, זה רק מוכיח שהפרסום אכן עובד.
מגוון התחנות בהם ניתן לשמוע מוזיקה אלטרנטיבית הוא די אפסי. יש את הצדיקים של 106fm בכל הארץ, רדיו של סטודנטים במכללות השונות, שנותן במה ופתחון פה לכל סוגי המוזיקה (כאשר מובילים בראש הם כמובן רדיו 'קול הקמפוס' של המכללה למנהל בת"א).
בקול ישראל יש את 88fm, ששדריה שומרים על ראש פתוח ומקפידים לשדר מוזיקה מגוונת, לא מותנית פלייליסט.
ויש את איל פרידמן – קוואמי.

קוואמי, הוא איש יקר, נכס רדיופוני שלא היה כמותו מאז ימיו של יואב קוטנר.
כשש שנים, וזאת אין צורך להציג בפניכם, משדר קוואמי את התכנית 'הקצה' ויחד עם לירון תאני ב'עסק שחור', שומר באדיקות את קיום אחת משתי התכניות החשובות ביותר של גלגלצ.
'הקצה', שמקבלת שש שעות שבועיות, היא בד"כ המקום היחידי בו להקות ואמנים מסוימים מסצנת המוזיקה האלטרנטיבית מקבלים חשיפה, אם לא שפר מזלם ולא משדרים אותם ב 88Fm.
וכך יוצא, שללהקות מסוימות שהוציאו דיסק, הזיעו את נשמתם בעשייה, שילמו כסף על אולפנים והכל באופן עצמאי וללא תלות באף אחד – אין שום מקום שיישדר אותם ויציג אותם לקהל הרחב, למעט 'הקצה'.

לפני כמה ימים קיבלתי את הידיעה המרה הזו, שמכריזה כי 'הקצה' תצומצם לכדי יום אחד בשבוע וקוואמי לא יוכל לשדר מוזיקה מקומית.
אני סבור שמקבלי ההחלטה הגורלית הזו, ואני לא משתמש במלים דרמטיות ללא סיבה, לא חשבו על השלכותיה לעומק ואני חושב שיש מקום לעצור ולחשוב על זה שוב :
תחנה שממומנת על ידי המדינה, שלפי המדיניות שלה משדרת רק אחוזון קטן מכל מה שקורה בשוק המוזיקה בישראל, רוצה לאטום את אחת משני השופרים היחידים הקיימים כיום בתחנה המושמעת ביותר בישראל כיום.

לנוכח כל ההגבלים והמכשולים הקיימים בדרכו של המוזיקאי האלטרנטיבי בישראל, עומדת התכנית 'הקצה' כמקום בו הוא יוכל מדי פעם להתמוגג מכך ששומעים אותו בפריסה ארצית. את 'קול הקמפוס' קולטים רק בת"א או באינטרנט, וב-88fm, שידורו לא מובטח.
קוואמי הקפיד לשדר דברים חדשים, ואני בטוח שאחוז יפה מתוכו הוא לא היה שומע באופן חופשי בביתו בשביל ההנאה הפרטית, אבל הוא הבין את השליחות אותה הוא ממלא, הוא הבין את השוק האלטרנטיבי, הוא הבין שאמן בשוק הזה צריך לעבוד בשתי עבודות כדי שיוכל לממן את הפירסום להופעה הבאה שלו, שתביא שוב את אותם 100-150 האנשים שבאים גם ככה לכל ההופעות, כיוון שלא יותר מדי אנשים נחשפו למוזיקה, כיוון שאין להם את האפשרות לשמוע אותה ברדיו, אין כסף לקליפים – אז ערוץ 24 חסום, את עיתוני סוף השבוע זה לא מעניין כי זה לא מוכר לאוכלוסיה גדולה, ובבתי קפה לא מנגנים את המוזיקה הזו כי היא 'קיצונית' מדי.
חד גדיא.

אני כותב מכתב זה בשם חברת התקליטים Earsay אולם אני יודע שכמונו, גם חברות התקליטים האחרות ייסבלו מההחלטה התמוהה הזו. חברי פאסט מיוזיק, אק דאק, נו דיסטריביושן, תדר, פית/קית ואחרים, בונים את הקהל שלהם מההשמעות של תוכניות הנישה בשלושת תחנות הרדיו שציינתי.
רמסתם את תכנית הדגל – והרי שיריתם לכל הקבוצה הגדולה הזו, שלוש יריות בגב.
אני מודע לכוונותיה של גלגל"צ לייסד תכניות חדשות ולשמר את הישנות כמו 'המקור', או 'סינגלס' ודומיהן, אבל באף אחת מהן לא יושב איש כמו קוואמי, שתחושת שליחות בוערת בעורקיו.
אף אחת מהן לא תתן פתחון פה לקשת מספיק גדולה ומגוונת של מוזיקה, וביטוי לדברים שלא פוגעים בחדוות הנהיגה בכביש. אף אחת מהן, עם כל הרצון הטוב (זאת נאמר ללא ציניות), לא יכולה להשיג את מה שקוואמי השיג – ביסוס מעמד התכנית שלו ככוח מוביל לחשיפה ופרסום לאמנים שהמושגים 'חשיפה ופרסום' מוכרים להם מהטלוויזיה, מסיפורים של להקות אחרות בארה"ב ואנגליה.


על כן, אני פונה אליכם היום, בשם Earsay ובשם כל הקהל שוחר המוזיקה האלטרנטיבית בארץ, וקורא להנהלת גלגל"צ – אל תרמסו את נווה המדבר הזה, אל תרשו לעצמכם להחקק בתודעה של ציבור שלם כגוף שירה את שלושת היריות הללו בגוף של תרבות שלמה.
אל תפגעו בתרבות הזו, כי הפגיעה בה תהיה גם הפגיעה בדורות הבאים, שייצמחו להיות דור סלולרי כסיל שלא יודע מחשבה עמוקה, מחקר וסקרנות.
אל תגעו בתכנית של קוואמי, כי אתם שולחים הרבה מאד מוזיקאים הביתה, למקום מאד מתוסכל, להרגשה ששוב ירקו להם בפנים.


בתודה על תשומת הלב,

יאיר יונה,
האוזן השלישית
Earsay Records
yair@third-ear.com

Sign Petition
Sign Petition
You have JavaScript disabled. Without it, our site might not function properly.

See our privacy policy.

By signing, you accept Care2's terms of service and agree to receive communications about our campaigns through email and other methods. You can unsub at any time here.

Having problems signing this? Let us know.